אלרגיה למזון אצל תינוקות

אלרגיה למזון אצל מבוגרים 

אי סבילות למזון

אלרגיה למזון היא תגובה של רגישות יתר אלרגית מתווכת IgE ( IgE Mediated Allergic Hypersensitivity). בתגובה זו מעורבים נוגדנים אשר גורמים לתאי פיטום ברקמות לשחרר היסטמין. התוצאה - דלקת ונפיחות של הרקמה הפגועה. גם כמויות מזעריות של האלרגן עלולות לעורר תגובה זו, ואצל חולים רגישים במיוחד אפילו אלרגנים של מזון הנישאים באוויר עלולים לעורר אנאפילקסיס, כמו שקורה למשל באלרגיות לדגים ולבוטנים. אלרגיה למזון מתווכת IgE קלאסית מביאה להופעה מיידית של פריחה אורטיקרית (חרלתית), אנגיואדמה של הרקמות בפנים ובצוואר ואפילו לאנאפילקסיס ואיתה הלם וקריסה של מערכת מחזור הדם (circulatory collapse). עוד תופעה מעניינת של אלרגיה מיידית למזון היא "סינדרום אלרגיית הפה" (Oral Allergy Syndrome) שבו התגובה האלרגית מתרכזת באזור הפה והגרון. תופעה זו היא תגובה אלרגית לפירות וירקות כמו תפוחים, אפרסקים, סלרי, עגבניות ודובדבנים.

מתגלים עוד ועוד מקרים של תגובה אלרגית מעוכבת למזון מתווכת תאי T. תגובות אלו מתפתחות תוך למעלה מ-24 שעות ובדרך כלל נלוות לדלק עור ממגע (contact dermatitis) אצל מבוגרים ולצליאק אצל ילדים. לתגובות אלה אנו קוראים "אלרגיות של רגישות יתר שאינן מתווכות IgE (Non-IgE Allergic Hypersensitivity) .
עד 6% מהילדים סובלים מאלרגיה אמיתית למזון, ואילו 1%-2% מן המבוגרים סובלים מאלרגיה למזון מתווכת IgE.

אלרגיה למזון אצל מבוגרים
אצל מבוגרים, המזונות אותם ניתן לקשר לאנאפילקסיס הם בדרך כלל בוטנים, מיני אגוזים שגדלים על עצים, פירות ים, דגים וביצים. ואחריהם ברשימה - עגבניות ומיני פירות כמו תפוחים, אפרסקים, דובדבנים ועוד. אצל מבוגרים אנו מוצאים גם החמרה של אקזמה ושל דלקת האף בשל האלרגיה למזון, אבל לעתים נדירות נמצאו מקרי אסטמה שהאלרגיה למזון אחראית להם. המחלה מתבטאת גם בתופעות הקשורות לדרכי העיכול התחתונות - שלשול והקאות.
ההיסטוריה האופיינית לאלרגיות למזון אצל מבוגרים שונה מעט מזו של ילדים. האלרגיה אצל ילדים עוברת די מהר עם גדילתם. עד 30% מן המבוגרים לא יגיבו מבחינה קלינית לאותם מזונות מזיקים אם יימנעו כליל מאכילת אותם מזונות למשך שנתיים. אבל הם יישארו אטופיים, כלומר לבדיקת SPT (Skin Prik Test) שיעברו עדיין יהיו תוצאות חיוביות או שעדיין ימצאו אצלם נוגדני IgE ספציפיים למזונות, אבל יוכלו לאכול את המזונות מבלי שתתעורר אצלם תגובה כלשהי.

אלרגיה למזון אצל ילדים
המזונות האלרגנים השכיחים בפדיאטריה, אשר גורמים ל-90% מהאלרגיות למזון אצל ילדים, הם חלבון חלב פרה, חלבוני ביצים, חיטה, בוטנים, שומשום, דג בקלה ופולי סויה. התגובה היא לאלרגנים מסוימים במזונות המזיקים. בחלב הפרה למשל, אדם יכול להגיב למרכיבי הוויי (Whey constituents - והם לקטוגלובולין A או B היינו   a-lactoglobuline או b-lactoglobuline) או במקרים נדירים יותר לקום (קסאין) שממנו מכינים גבינות. 20% מהאלרגיים לחלב פרה יפתחו גם אלרגיה לחלב סויה. בתחליפי חלב היפואלרגניים כמו נוטרמיגן (Nutramigen), מרכיבים אלה ישונו במידה ניכרת כך שלא יגרמו לתגובה אלרגית.
דלקות וושט ומחלות מעיים כתוצאה מאוכל נפוצות יותר אצל ילדים. פעמים רבות סבור החולה כי הוא אלרגי למזון אחד ובסוף, לאחר הערכה, מתברר שהוא אלרגי ל-3 מזונות או יותר.
רוב הילדים משאירים את האלרגיה מאחור כשהם גדלים. אבל יש כמה מזונות שהם אלרגנים במיוחד והאלרגיה אליהם בדרך כלל לא עוברת. לרוב אלה מזונות שהאלרגן בהם עמיד לחום, ביניהם בוטנים, אגוזים, פירות ים, ודגים.
אצל מי יש סיכון גדול לתגובה אלרגית חמורה למזון (אנאפילקסיס)?
הקבוצה שבסיכון גבוה לתגובה אלרגית חמורה למזון כוללת:

1.  מי שחווה בעבר תגובה אנאפילקטית חמורה.
2. אנשים אטופיים שספירת הIgE - הכללית שלהם עולה על 1000KU/L
3. חולי אסטמה שלא בשליטה המתעוררת בגלל מזון
4. אלרגיים לבוטנים, אגוזים דגים ופירות ים
5. צרכני תרופות מסוג חוסמי ביטא (Beta blocker) ומדכאי ACE (ACE inhibitors)
6. נשים

סינדרום אלרגיית הפה
סינדרום אלרגיית הפה (Oral Allergy Syndrome) הוא ישות מחלתית מרתקת. לאחרונה שינו את שמו ל"סינדרום אלרגיית המזון והאבקנים". במחלה זו, חולי קדחת השחת הרגישים לאבקנים מפתחים תסמינים של אלרגיית פה הנגרמת מפירות וירקות מסוימים. התופעה מתרחשת אצל עד 40% מכלל הסובלים מקדחת השחת שהם אלרגיים לאבקני עשב או תרזה. לאחר שנעשו רגישים לאבקנים, הם מפתחים אלרגיה לאלרגנים דומים שנמצאים בפירות ובירקות טריים. התסמינים מופיעים תוך דקות מרגע החשיפה וכמעט תמיד הם מתרכזים בפה ובלוע התחתון ומלווים בגירוד בשפה ובפה. נפיחות בפה ובצקת של פתח הקנה עלולות להיגרם גם כן. החולים לא מגיבים באופן זה לפירות או ירקות מבושלים.   

איבחון וטיפול באלרגיה למזון לכל חולה עם חשד לאלרגיה למזן מומלץ לבצע מעקב אחרי תגובות לאחר אכילת מוצרי מזון ( מעקב).  לצורך איבחו מבצעים טסטים אלרגיים שונים (סקירת בדיקות אלרגיה). הצעד הראשוני החשוב ביותר לאחר האבחנה - מניעת חשיפה למזון האלרגני. ההימנעות המוחלטת מחשיפה למזונות האלרגנים . בנוסף כל חולה צריך לקבל הדרכה מפורטת מה לעשות במיקרה של צריכה מיקרית של המזון האלרגי.
טיפול תרופתי (ראה פרק שלבי טיפול באלרגיה).

הטיפול בתגובה סיסטמית קשה הנקראת "תגובה אנפילקטית" - הוא הזרקה דחופה של אדרנלין בתוך השריר. מאוד מומלץ להצטייד במזרק אדרנלין (Epipen) ולקבל הדרכה על שימוש הנכון בתרופה.

בתהליך העיכול מתרחש פירוק של מוצרי המזון לרכיבים: אוליגוסכרידים, חומצות אמינו, חומצות שומן, מים ועוד. במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הוכח שלא כל מוצרי המזון מתפרקים עד לרכיבים המולקולריים הבסיסיים שלהם, המגיעים בהמשך למערכת הדם דרך דפנות המעיים. יתר על כן, המחקרים האחרונים בנושא השמנת יתר הראו שאחת הסיבות לעלייה מוגזמת במשקל הינה אי-התאמה של חלק ממוצרי המזון לגוף האדם. כשבעיה מעין זו נוצרת, נכנס לפעולה מכניזם התגובה החיסונית לרכיבים מסוימים של המזון הנצרך. תגובה זו מתאפיינת בעלייה במשקל ובהפרעות נוספות רבות המתרחשות בגופך. אחת ההתבטאויות של תגובה משובשת זו הינה תגובה חיסונית למוצרי המזון. באופן תיאורטי כל סוגי המזון עלולים לעורר תגובה חיסונית. המוצרים "המועדים לפורענות" יותר מאחרים מבחינה זו הם מוצרים ממקור חלבוני כמו חלב, בשר, דגים, ביצים, אגוזים וקטניות. חלק מהרכיבים התזונתיים, לרוב אלה הם חלבונים, עשוי להגיע דרך דפנות המעיים למחזור הדם כחיבורים מקרו-מולקולריים (מקרומולקולות) אשר לא עברו פרוק סופי. המערכת החיסונית מזהה מקרומולקולות אלה בתור גופים זרים וגורמת ליצירת תהליך דלקתי כרוני. אורכו וחומרתו של תהליך זה נובעים מאינטנסיביות ומתדירות הצריכה ומתקופת הזמן שבו מזון, אשר לא התעכל עד סופו, מגיע ממערכת העיכול. תגובה חיסונית מוטעית גורמת לאי-סבילות למוצרי מזון, תופעה זו שונה מאדם לאדם ומתבטאת בהפרעות בתהליך העיכול של מוצר מזון נתון במערכת העיכול.
 הרפואה המודרנית מבדילה בין סוגי תגובות חיסוניות שונות למוצרי המזון שאדם צורך. תגובות מהסוג הראשון או המיידי מתווכים על ידי אימונוגלובולין E (IgE) וביטוין בתסמינים כמו התנפחות שפתיים, בצקת בגרון, פריחה בעור דוגמת סרפדת, התקפי התעטשויות וגרד ולעתים תגובה אנאפילקטית. כל התסמינים המוזכרים לעיל הם תופעות טיפוסיות המתלוות לאלרגיה קלאסית. ובכן, לא קיים קושי בזיהוי אלרגיה למזון. בניגוד לתסמיני האלרגיה הקלאסית, תסמיני אי-סבילות למזון הינם רבים ומגוונים והם מופיעים זמן ארוך לאחר צריכת המזונות הגורמים לתגובות אלה. ייתכן מאוד כי הינך סובל מאי-סבילות למזונות שונים וכלל לא חושד בכך. בשונה מהתגובות האלרגיות מהסוג הראשון, במקרה של אי-סבילות למזונות מייצר גופך אימונוגלובולין מסוג Ig G4. כך, תוך מדידת רמת אימונוגלובולין מסוג זה בדמך, ניתן לקבוע בדיוק לאילו מוצרי מזון הינך רגיש.

סיבות לאי-סבילות למזון

 מתברר שהאחראי העיקרי לאי-סבילות למזון הינו המעי הדק. דווקא במעי הדק עוברים המזונות, שהתפרקו לפני כן למקרומולקולות על ידי האנזימים הנמצאים במערכת העיכול, דרך מחסום המעי ונספגים במחזור הדם. בדרך כלל מחסום זה אינו מאפשר לחלק מהמקרומולקולות לעבור למחזור הדם. עם זאת, קורה שחלק מהמזונות שלא התעכלו עד הסוף בכל זאת חוצים את מחסום מעי. תהליך זה מתרחש כאשר ישנה עלייה בחדירות המעי הדק בעקבות פגיעה חוזרת של רעלים תעשייתיים, תרופות מסוימות, אלכוהול וכן בשל פגמים גנטיים. המערכת החיסונית מתחילה לתקוף את המקרומולקולות הזרות החודרות לדם, תוך תגובה תאית והורמונאלית, ומייצרת נוגדנים ספציפיים מסוג IgG4 למולקולות אלה. כמו כן, מתחיל לפעול הזיכרון החיסוני. צריכה סדירה של מזונות מאותו סוג בהמשך גורמת למפולת של תגובות נגד, המביאות לסטרס תמידי במערכת העיכול תוך התפתחות דלקת כרונית ושקיעתם של קומפלקסים חיסוניים קשים ברקמות. 
 המחקרים מראים כי "האשמים העיקריים" בתופעות אלה בם המוצרים הנצרכים על ידינו מדי יום. דווקא מוצרים אלה הם שמפעילים את המערכת החיסונית לפעילות כרונית ומעוררים יצירה של נוגדנים מסוג IgG4, תוך צבירה של קומפלקסים חיסוניים ברקמות עם השלכות פתולוגיות כרוניות כגון: מיגרנה, עודף משקל, הפרעות במערכת העיכול, מחלות ריאומטיות ודיכאון.
 
תסמיני האי-סבילות למזון  

• השמנת יתר, עלייה במשקל
• עייפות כרונית, עצבנות
• תחושת עייפות לאחר ארוחה
• הצטננויות תדירות
• התקפי מיגרנה, כאבי ראש כרוניים
• כאבי שרירים (פיברומיאלגיה)
• עיגולים שחורים ושקיות מתחת לעיניים
• אקנה (פיצעי בגרות)
• אפתות - דלקות רירית הפה
• עצירות, שלשול, הרגשת חוסר נוחות בבטן, צרבת, גיהוקים (תסמונת המעי הרגיז)
• בצקות (אידיופתיות)

 
 אילו הפרעות במעי הדק אחריות להתפתחות אי-סבילות למזון?

1.  מוצרי מזון מסוימים אינם מתעכלים במלואם, מכיוון שהאנזימים במערכת העיכול אינם מתאימים למבנה של המוצרים הללו. התופעה גורמת לצבירה ולחדירה של מקרומולקולות של המזון לדם.
2.  לעתים משתנה פלורת המעיים והופכת לפלורה של ריקבון. מספרם של חיידקי הלקטובצילוס קטן, ואילו חיידקים פתוגניים אחרים מתרבים. בדפנות המעיים נמצא חלק חשוב של המערכת החיסונית
    MALT, GALT)), המגיב לשינויים באוכלוסיית חיידקי המעיים. שינוים אלה גורמים לעוררות משמעותית ברירית המעיים – איבר פגיע מאוד בשל שטחו הגדול (100 מ"ר) ובשל דקותו (0.02 מ"מ). מחסום המעי הופך לחדיר ביותר. מתרחש תהליך המכונה דלקת חיסונית כרונית, ובמהלכו מופרשים לדם ציטוקינים שונים האופייניים למצב של דלקת

 (Interferon-gamma, Tumor necrosis factor-alpha, С-Reactive protein, Interleukins 1, 6, 12, 18; ועוד). לעתים דומות המקרומולקולות שחדרו לדם למקרומולקולות של הרקמות עצמן, ובכוחן לעורר תהליכים אוטואימוניים (של חיסון עצמי). לא פעם נוצרים קומפלקסים חיסוניים. הגוף מנסה להשתחרר מהם. קומפלקסים אלה של נוגדנים ומולקולות מועברים בתוך מיקרופאגים, כדוריות דם לבנות ותאי-לימפה של איבר או של מערכת מסוימת שבה החל תהליך דלקתי כרוני. כאשר התהליך הדלקתי מתחיל בעור, ישנה החרפה של מחלת הפסוריאזיס (ספחת), והחמרה באקנה. אם הדלקת היא במעיים, מחריפות מחלות כמו קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן וכן מתפתחת תסמונת של המעי הרגיז. ברמה של מערכת הנשימה נצפית החמרה של מהלך הברונכיטיס הכרונית, מחלת האסתמה ועוד. ובכן, אי-סבילות למזון עלולה לגרום לשינויים בחילוף החומרים ובמאזן החיסוני וכך להביא להתפתחותן של מחלות שונות.

בגלל חשיבות רבה של התזונה במניעת התקפי מיגרנה ומחלת המעי רגיז יש מספר שיטות לאיבחון של האוכל הבעייתי הגורם להתלקחותם של המחלות האלו. באופן כללי יש להמנע ממזונות המחמירים את התסמיני המחלה.  מזונות הידועים כבעייתיים: אלכוהול, שוקולד, קפאין (מצוי בקפה, קולה ובתרופות מסוימות, ואף בקפה נטול קפאין !), מזון מתובל, מיצי פירות, פירות וירקות לא מבושלים, מוצרי חלב, ברוקולי, כרוב (ומזונות אחרים שגורמים להיווצרות גזים) וממתיקים מלאכותיים כמו סורביטול ומניטול. לאחרונה יש הוכחות מדעיות רבות שדיאטה המבוססת ממניעת מאכלים הקשורים ל IgG4 גבוה בדם מביא להטבה ניכרת בחומרת המחלות האלו.

הסיבות לתסמונת המעי הרגיז אינן ידועות.  יש חוקרים המייחסים את ההפרעה לשינויים בעצבי השרירים במעי, או במערכת העצבים המרכזית המשפיעה על תפקוד המעי הגס.  חוקרים אחרים מייחסים את התסמונת למחלה אחרת או לשימוש באנטיביוטיקה הפוגעת באוכלוסיית החיידקים הקבועה של המעיים.  כמו כן, גם שימוש יתר במשלשלים או בתרופות מסוימות נגד שלשול עשוי לתרום להיווצרות הבעיה. שכיחות המחלה בנשים גבוהה פי שלושה מאשר בגברים.  אבחון תסמונת המעי הרגיז נעשה, במידה רבה, על פי ראיון רפואי במסגרתו מתקבלת ההיסטוריה הרפואית של הנבדק ובדיקה גופנית. מכיוון שאין לתסמונת המעי הרגיז סימנים פיזיים, מבוסס האבחון בדרך כלל על תהליך השליליה.

מחלת המעי הרגיז היא בעיה רפואית כרונית המופיעה אצל בערך 12 אחוזים מהאוכלוסיה. המחלה מכונה גם "תסמונת המעי העצבני" ובאנגלית Irritable bowel syndrome) IBS).הסימפטומים למחלה הם בדרך כלל:כאבי בטן מתמשכים והתכווצויותשלשולים, עצירות או שניהםצואה ריריתדחף פתאומי להתרוקן (לעתים ללא יכולת)גזים, התנפחויות